לאחרונה פרסמתי מאמר שכותרתו "מחדל ליקויי אַסְדָּרָת הבטיחות בטיפול בזיקוקין דינור מסכן את הציבור" ומאמר שכותרתו "הפצצה המתקתקת של מחדל ליקויי אַסְדָּרָת החומרים הנפיצים בישראל", ובהם התייחסתי לצורך בהכנת תקנות זיקוקין ועדכון תקנות חומרי נפץ.
יש לציין שהשבוע (בתאריך 26.7.20) עובד נהרג במחצבה באזור בית שמש, ככל הנראה בזמן פיצוץ מבוקר באתר העבודה.
בעקבות מאמרים אלו, מבלי שכיוונתי לכך, הפכתי למוקד של פניות של אנשים אכפתיים, שבגלל רגישות הנושא, פנו אלי ישירות (ולא בפומבי) על מנת להגיב על המאמרים ועל מנת להעביר אלי מידע נוסף.
בין אנשים אלו בלטה קבוצה של שלושה עובדים בכירים, הקשורים לתחום הבטיחות בחברת אלביט, וביניהם סמנכ"לית בטיחות באחת החטיבות של אלביט (שבניגוד לכל הפונים האחרים פנתה אלי באופן רשמי, על נייר מכתבים עם סמליל של חברת אלביט).
עובדים אלו שטחו בפני שפע של שאלות, תלונות וטרוניות.
בעקבות הפניות של נציגי חברת אלביט, התכתבתי איתם בדואר אלקטרוני, והמשכתי לחקור את הנושא לעומק.
לאחר שבחנתי בכובד ראש את טענותיהם של נציגי חברת אלביט, ומידע נוסף שגיליתי לאחר מכן במקורות אחרים, הגעתי למסקנה כי הבעיה אף חמורה בהרבה ממה שתיארתי באחד מהמאמרים שכתבתי.
תקנות חומרי הנפץ המיושנות כלל אינן מתאימות לצרכי התעשייה הביטחונית המתקדמת שיש בישראל, ומותאמות יותר ל"ממונים על פיצוצים" המבצעים פיצוצים במהלך חציבת סלעים, ביצוע ניסויים וכדומה.
כתוצאה מהפנייה של העובדים הקשורים לחברת אלביט, התברר לי שבעבר שרי הביטחון פטרו לחלוטין את חברת תע"ש (שיותר מאוחר נרכשה על ידי חברת אלביט) מצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ ותקנות חומרי הנפץ, ואולם לא הותקנו תקנות אחרות המתאימות לצרכי התעשיות הביטחוניות בישראל.
לאחר שתע"ש הופרטה (על ידי מכירתה לאלביט), ועל מנת לפתור את הבעיה של החרגת חברה מופרטת מהוראות החוק, הכנסת אישרה, פעם אחר פעם, תיקון לחוק כהוראת שעה, שפטר (למשך חצי שנה בכל פעם) את חברת אלביט מהצורך לעמוד בדרישות חוק חומרי הנפץ. במקום זאת היא נדרשה לעמוד בדרישות נוהל מסוים של משרד הביטחון, שככל הנראה אפילו לא קיבל מעמד של הוראת משרד הביטחון (המ"ב) ולא הוכח כעומד בדרישות כל הרגולטורים מתוקף סמכויותיהם בחקיקה רלבנטית אחרת.
מצב זה יוצר חוסר ודאות (והדבר אף עלול להשפיע, בעקיפין, על בעלי המניות של חברת אלביט).
במדינת חוק, אנשים וארגונים אמורים לפעול, בראש ובראשונה, לפי החוק ובהתאם לתקנות ולא על פי נהלים פנימיים והסדרים זמניים (שמתחדשים מפעם לפעם).
לאור זאת, ובהסתמך על הפניות הרבות שקיבלתי, לו תשמע דעתי, אני ממליץ לתקן את חוק חומרי הנפץ, ולקבוע שלושה קבצי תקנות שיסתמכו עליו:
- תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה.
- תקנות עבודות פיצוץ.
- תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים.
"תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה" יסדירו את השימוש בהם לצרכי מופעי בידור, אמנות (כגון תאטרון ופעלולים בסרטים), הרחקת ציפורים וכדומה.
"תקנות עבודות פיצוץ" יסדירו בעיקר את השימוש בנפיצים במגזר החציבה, במגזר הבניין, בהריסת מבנים, בניסויים וכדומה.
"תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" יסדירו בעיקר את התעשייה הביטחונית. תקנות אלו עשויות להתבסס על הנהלים של משרד הביטחון (המבוססים על תקנות אמריקאיות), או על המערכת הבינלאומית המתקדמת IATG שקבעה וועדת המומחים של האו"ם והנמצאת בשימוש ב- 86 מדינות ובקרב גופים רבים נוספים.
השלמת הפערים הקיימים בתקנות הנגזרות מחוק חומרי הנפץ, תגרום לקפיצת מדרגה בשיפור הבטיחות בתחום הנפיצים – תחום שכבר התרחשו בו תאונות רבות, שגרמו לפצועים, הרוגים ונזקי עתק לרכוש.
כמו כן, הדבר יגרום ל"יישור קו" ויצירת בסיס מקצועי אחיד לגבי הדרישות שהרגולטורים השונים מציבים בפני המפעלים הביטחוניים (כיום אין מדיניות אחידה בתחום, וכל רגולטור מגדיר לעצמו את תחומי הסמכות והאחריות שלו, על פי שיקול דעתו, מתוך ראייה צרה).
בעקבות הפנייה של האנשים הקשורים לחברת אלביט, התברר לי כי אם לא יתקינו תקנות לגבי סיווג, ייצור ואחסנה של נפיצים, אלא יחייבו את אלביט לפעול על פי נוהל פנימי של משרד הביטחון, ייתכן שמשרדי ממשלה אחרים (כגון משרד הגנת הסביבה, משרד העבודה וכדומה) יחייבו את אלביט לפעול גם לפי נהלים פנימיים שלהם.
בעקבות הצפת הנושא על ידי העובדים הנמרצים ובעלי היוזמה הקשורים לחברת אלביט, נשאלה השאלה מדוע עד היום לא נקבעו תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים ? אני משער כי, ככל הנראה, מרוב אחראים לתחום, נושא זה "נפל בין הכיסאות": באופן היסטורי, משרד העבודה אחראי על חוק חומרי הנפץ. מאחר ומשרד העבודה הזניח את הסדרת תקנות חומרי הנפץ כך שיתאימו גם עבור התעשיות הביטחוניות, משרד הביטחון ביצע הסדרים ו"מעקפים" (במסגרת סמכותו) על מנת שהתעשיות הביטחוניות יוכלו להמשיך לתפקד גם בהעדר תקנות ישימות. המשרד להגנת הסביבה אחראי רק על מניעת פגיעה מחוץ למפעל ומניעת זיהומים ולכן לא הוביל את תהליכי החקיקה הנדרשים, הרשות לרישוי מפעלים ביטחוניים שבמשרד הפנים פעלה לרישוי בהתאם להסדרים שהושגו בין רגולטורים אחרים, וכדומה.
אין זה מיותר לציין גם כי, כאשר אין מדובר בנושאים ביטחוניים סודיים, כל החוקים, התקנות וההוראות המחייבות, אמורים להיות נגישים לכל אדם.
איש לא יכול לחלוק על כך שהילת סודיות לא אמורה להסתיר תקנות בטיחות בנפיצים, המבוססות על הנחיות או"ם או פרסומים אמריקאים, הזמינים לכל ברשת האינטרנט.
מעבר לכך, כל עובד זכאי לראות את החוקים והתקנות שנועדו להגן על בטיחותו, להגן על בטיחות אנשים אחרים, להגן על רכוש ולהגן על הסביבה.
זכות הציבור לדעת הינה זכות יסוד במדינה דמוקרטית ומתוקנת, והיא גם המפתח לכך שאנשים יוכלו ללמוד כיצד יש לפעול באופן נכון, ויוכלו להתריע על חריגות מחוקים ותקנות.
סיכום:
אני סבור שראוי כי שר העבודה והרווחה החדש – ח"כ איציק שמולי, או שרת הגנת הסביבה החדשה – ח"כ גילה גמליאל, ינחו את עובדי משרדם להתקין את "תקנות הזיקוקין והפירוטכניקה", ולעדכן את "תקנות עבודות פיצוץ", ויחתמו עליהן בהקדם.
אני גם סבור שקביעת "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" הינה חיונית, ויש לחדש את פעילותה של ועדת הנפיצים הבין-משרדית שפעלה בעבר, במסגרת ועדת מנחה לאומי לחומרים מסוכנים שבהובלת המשרד להגנת הסביבה. ועדה זו תקבע על מי ממשרדי הממשלה מוטלת האחריות לתקן את חוק חומרי הנפץ, להכין את "תקנות סיווג, ייצור ואחסון נפיצים" ולעדכן בעתיד את החקיקה בנושא באם הדבר יידרש.
טוב יהיה אם בעקבות מאמר זה, כל הגורמים המעורבים יתעשתו בהקדם ויסדירו נושאים אלו, על מנת להגן על בטיחות העובדים ועל הסביבה, בטרם יתרחשו אסונות נוספים בגלל מחדלי רגולציה בתחום הנפיצים.
מאת: דני קרוננברג *
——————————————————————————
* המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
* המאמר פורסם לראשונה בישראל דיפנס ביולי 2020.
