רקע לגבי חקיקה עיקרית בישראל לגבי חומרי נפץ:
חוק חומרי הנפץ נחקק, בשנת 1954 (לפני כ- 66 שנים),
תקנות חומרי נפץ נחתמו בשנת 1994 (לפני כ- 26 שנים)
אכרזת חומרי נפץ נחתמה בשנת 1999 (לפני כ- 21 שנים).
מסיבות היסטוריות, האחריות העיקרית לחקיקה בתחום חומרי הנפץ בישראל הינה של משרד העבודה, אם כי סמכויות שונות בתחום הנפיצים נחלקות בין משרדי ממשלה נוספים (המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה, משרד הביטחון, המשרד לביטחון פנים, משרד הפנים ומשרד הכלכלה והתעשייה), כאשר כל משרד מגדיר לעצמו את גבולות הסמכות והאחריות, תוך פירוש החוקים להבנתו, מבלי שקיימת מדיניות אחידה וכוללת לאַסְדָּרָת תחום הנפיצים בישראל.
רקע לגבי ההתפתחויות בעולם לגבי בטיחות בנפיצים:
בעקבות תאונות רבות שהתרחשו ברחבי העולם, ושהיו מעורבים בהן חומרים נפיצים ופריטי תחמושת, האו"ם הקים ועדת מומחים בינלאומית (IATG), אשר הוציאה הוראות והנחיות טכניות הקשורות לבטיחות בנפיצים, על מנת להפחית את הסיכון להתרחשות תאונות שמעורבים בהן נפיצים (בעיקר במהלך ייצור, איחסון והובלה).
בשנת 2008 (לפני כ- 12 שנים), לאחר שלראשונה פורסמו המלצות IATG, העצרת הכללית של האו"ם אישרה אותן והמליצה למדינות העולם לאמץ אותן, אך אנשי משרד העבודה התעלמו מהמלצות ועדת המומחים העולמית ומהחלטת האו"ם.
בדצמבר 2011 (לפני כ- 9 שנים), העצרת הכללית של האו"ם שוב קיבלה החלטה המאמצת את הנחיות IATG, וחזרה והמליצה למדינות העולם לאמץ אותן, אך אנשי משרד העבודה שוב התעלמו מהמלצות ועדת המומחים העולמית ומהחלטת האו"ם.
בשנת 2015 פורסמה המהדורה השנייה של IATG, אך גם הפעם אנשי משרד העבודה התעלמו מהמלצות הוועדה הבינלאומית של האו"ם, ועד היום מדינת ישראל מתבססת על חקיקה מיושנת בתחום, שאינה נותנת מענה הולם לסוגיות בטיחותיות, מהמעלה העליונה, בתחום החומרים הנפיצים.
על פי אתר האינטרנט של ועדת הנפיצים של האו"ם, מדינות וארגונים בינלאומיים רבים אימצו את הנחיות IATG, והאיחוד האירופי אף סייע באימוץ ויישום ההנחיות גם במדינות אפריקה ובמדינות אמריקה הלטינית.
כיום 86 מדינות פועלות על פי הנחיות IATG.
המדינות שטרם אימצו הנחיות אלו, מורכבות משתי קבוצות עיקריות: האחת – מדינות שהייתה בהן, עוד לפני פרסום ההנחיות, רֵגוּלַצְיָה מסודרת ומפורטת של תחום הנפיצים שהתעדכנה באופן שוטף; והשנייה – מדינות (בעיקר מדינות "עולם שלישי" נחשלות), שאין בהן רֵגוּלַצְיָה עדכנית של התחום.
למרבה הבושה והכלימה, מדינת ישראל, המתגאה בכינוי "אומת הסטארט-אפ", ושיש בה תעשייה ביטחונית מפוארת, שייכת עדיין לקבוצת המדינות הנחשלות בתחום הבטיחות בטיפול בנפיצים, ומתבססת על חקיקה מיושנת בתחום, שאינה נותנת מענה הולם לסוגיות בטיחותיות שעלולות, חלילה, לגרום מוות, פציעות, נזק לרכוש ופגיעה בסביבה.
יחד עם ישראל, נמצאות בקבוצה זו גם מדינות כמו אלבניה, אלג'יריה, ארמניה, בנגלדש, בנין, קמרון, צ'אד, קובה, מצריים, ירדן, לבנון, תימן, גאנה, הונדורס, אינדונזיה, קוראה הצפונית ועוד.
בקבוצה של המדינות, שיש להן רֵגוּלַצְיָה (אַסְדָּרָה) מסודרת ומפורטת של התחום, או שאימצו את הנחיות IATG, נמנות כמעט כל המדינות המפותחות; אך גם מדינות "פחות מפותחות" כמו האיטי, אריתראה, אתיופיה, ג'מאיקה, קזחסטאן, קירגיסטאן, קניה, מדגסקר, ואפילו לוב (!) וסומליה (!) "עקפו את ישראל" ואימצו את מערכת ההנחיות המתקדמת של IATG.
עד היום, מדינת ישראל מתבססת על חקיקה מיושנת בתחום, שאינה נותנת מענה הולם לסוגיות בטיחותיות מהמעלה העליונה בתחום החומרים הנפיצים.
רקע לגבי המערכת הבינלאומית לבטיחות בנפיצים:
מערכת IATG כוללת 12 פרקים (כולם זמינים חינם באינטרנט בשפות אנגלית, ערבית ושפות נוספות).
על מנת להדגים את חשיבות הוראות IATG אתייחס בקצרה, כדוגמה, להוראה מספר 01.50 לגבי סיווג נפיצים.
לנושא סיווג נפיצים יש חשיבות בטיחותית רבה ביותר בשני תחומים:
- הוראה 01.50 מפרטת איזה סוגי נפיצים ניתן לאחסן ולהוביל ביחד, ובין איזה סוגי נפיצים יש להפריד.
כך לדוגמה: אסור לאחסן ולהוביל ביחד פריטים מהסיווג שנכללים בו מרעומים (שהינם פריטים רגישים לייזום), יחד עם פרטים מהסיווג שנכללים בו חומרי נפץ יציבים העלולים לגרום פיצוץ נרחב והמוני. איסור זה נועד למנוע מצב, שבו מרעום רגיש שהתרחשה בו תקלה והתפוצץ, ייזום את חומר הנפץ שיגרום פיצוץ נרחב והמוני. הוראה 01.50 מפרטת, בטבלה ברורה, צבעונית ומאירת עיניים, איזה סיווגי פריטים נפיצים תואמים לאחסון ולהובלה ביחד עם סיווגי פריטים נפיצים אחרים. לנושא זה חסרה התייחסות באַסְדָּרָה (רֵגוּלַצְיָה) הלא-עדכנית (החוק, התקנה והאכרזה לגבי חומרי נפץ) במדינת ישראל .
- סיווג הנפיצים קובע גם סימוני אזהרה מיוחדים לבטיחות אש שנקבעו בהנחיות IATG, שיש לסמן בהם מחסנים שמכילים נפיצים וכלי רכב המובילים נפיצים. סימונים אלו נועדו למקרים שבהם נפיצים מעורבים בדליקה, על מנת שלוחמי האש יראו את סימון האזהרה ויוכלו לדעת כיצד עליהם לפעול, תוך שמירה על הבטיחות שלהם, על הבטיחות של שאר המגיבים הראשונים המגיעים לזירת האירוע (כגון כוחות משטרה ומד"א), על בטיחות האוכלוסייה באזור ועל הבטיחות בסביבה.
הוראת IATG מספר 01.50 בנושא סיווג נפיצים היא רק דוגמה אחת מתוך אוסף ההוראות הבטיחותיות של IATG, ונועדה להדגים את החשיבות של נושאים שונים בתחום הבטיחות בנפיצים.
הוראות IATG כוללות גם הנחיות חיוניות בקשר לנושאים בטיחותיים רבים אחרים, לגבי פריטים נפיצים כגון: הובלת נפיצים, אחסון נפיצים, מרחקי הפרדה, ניהול סיכונים, בטיחות אש, ייצור נפיצים, פירוק והשמדה של נפיצים, חקירת תאונות ועוד.
סיכום:
אני סבור כי כל עוד חוק חומרי הנפץ נמצא בתחום אחריותו של משרד העבודה, מן הראוי כי שר העבודה והרווחה החדש – ח"כ איציק שמולי, ינחה את עובדי משרדו לאמץ את הקווים המנחים הבינלאומיים, ולעדכן את תקנות חומרי נפץ בהתאם להנחיות IATG (תוך ביצוע התאמות, אם יידרשו) ויחתום עליהן בהקדם. אם הוא יעשה כן, הדבר ישפר את הבטיחות, ומדינת ישראל תצטרף לקבוצת המדינות המתקדמות בתחום.
טוב יהיה אם הדבר יתבצע במהרה, לפני שחלילה יתרחש אסון שיגרום לנפגעים רבים, לנזקים כלכליים כבדים, ולהקמת ועדת חקירה בעקבות כך.
מעבר לכך, אני גם סבור כי יש להסדיר את יחסי הגומלין ותחומי הסמכות והאחריות של משרדי הממשלה, לגבי נפיצים.
——————————————————————————
מאת: דני קרוננברג *
* המאמר פורסם לראשונה בישראל דיפנס ביולי 2020.
* המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
כתובת דואר אלקטרוני לפניה למחבר המאמר: [email protected]
