במחקר חדש נחשף שבדומה לבני האדם, גם עטלפים משתמשים בריחוק חברתי כדי להאט את התפשטותן של מחלות – האם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מהם כדי להתמודד עם משבר הקורונה?
"במקרה של תסמינים נשימתיים, יש להישאר בבית ולהימנע ממגע עם אנשים". סביר להניח שלרובנו כבר קשה לספור את כמות הפעמים ששמענו משפטים כאלה מאז תחילת משבר הקורונה העולמי. ובכל זאת, גם לאחר כמעט שנה של סגרים, מסכות וריחוק חברתי, רבים מאיתנו מתקשים ליישם את העצה הזאת, והדחף האנושי הטבעי שלנו הוא לחפש את קרבתם של בני המשפחה והחברים שלנו.
בניגוד לבני האדם, יש בעלי חיים שעבורם שמירת מרחק לצורך מניעת מחלה היא אינסטינקט טבעי – כולל אחד ששמו נקשר עם נגיף הקורונה יותר מכל בעל חיים אחר: העטלף. במחקר חדש גילה צוות חוקרים מארצות הברית שעטלפי ערפדים (Vampire bats) שומרים על מרחק פיזי מחבריהם ללהקה כשהם חולים.
במסגרת המחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Behavioral Ecology, בחנו החוקרים עד כמה עטלפים מהמין ערפד מצוי (Desmodus rotundus) בוחרים להתנהג באופנים שמאטים או שעוצרים את קצב התפשטותם של חיידקים ונגיפים במעגלים החברתיים שלהם. העטלפים ממין זה, שניזונים מדמם של חולייתנים, חיים במושבות של 100-20 פרטים, והם נוהגים לשתף ביניהם את ארוחותיהם. במחקרים קודמים, מצא צוות החוקרים שהתנהגותם החברתית של עטלפי הערפדים היא ענפה למדי: בין השאר, העטלפים מתיידדים זה עם זה באמצעות קירבה פיזית במושבה, השקעת זמן ואנרגיה ואף שיתוף מזון בין פרטים, שמובילים להצטברות הדרגתית של אמון.
עבודה קודמת של קבוצת החוקרים עסקה בעטלפים חולים, ונמצא בה שהם ישנים יותר, זזים פחות, מקדישים פחות זמן לטיפוח והתחברות עם עטלפים אחרים ומבצעים פחות "שיחות חברתיות" (כולל כאלו שמטרתן היא למשוך בני זוג). תופעה זו מכונה "התנהגות מחלה" (Sickness behavior) והיא מוכרת גם מבני אדם, כפי שכולנו חווים בכל פעם שאנחנו חולים וכל מה שבא לנו זה להתכרבל בשקט בשמיכה עם קערת מרק.
במחקר החדש, ביצעו החוקרים ניסוי בעטלפים שחיו במושבה טבעית בעץ חלול באתר הארכיאולוגי למנאי (Lamanai) שבבליז. החוקרים הזריקו לקבוצה של 16 עטלפים בוגרים ליפופוליסכרידים (LPS): תרכובות אורגניות שמערכות החיסון של בעלי חיים מגיבות אליהן. התרכובת שהזריקו החוקרים לא הכילה פתוגנים, אך היא גרמה לעטלפים לחוות תסמינים שמאפיינים מחלה. המחקר כלל גם קבוצת ביקורת של 15 עטלפים בוגרים, שקיבלו זריקת פלצבו.
לאחר ההזרקה, שוחררו העטלפים משתי הקבוצות למושבותיהם. כדי לתעד את המפגשים החברתיים בין העטלפים ששוחררו, קבוצת החוקרים הדביקה חיישנים דמויי תרמילים זעירים, ששקלו 1.8 גרמים (פחות ממטבע של עשר אגורות), לגבם של העטלפים. החיישנים עקבו במשך שלושה ימים רצופים אחר מספר ומשך המפגשים בין העטלפים השונים.
מפגשים מועטים וקצרים יותר
החוקרים גילו שלתסמיני המחלה הייתה השפעה עמוקה על ההתנהגויות החברתיות של העטלפים, ושהם גרמו להן להיות דומות לאלו שבני האדם נאלצו לאמץ בעקבות מגפת הקורונה. הם מצאו שבהשוואה לקבוצת הביקורת של העטלפים ה"בריאים", העטלפים ה"חולים" התרועעו בממוצע עם ארבעה פרטים פחות, ומשכו של כל מפגש היה קצר בכ-25 דקות בממוצע (כולל עם בני זוגם). עטלפים אלה גם הקפידו להיפגש פחות עם חברי מושבה חברותיים מאוד. מעבר לכך, על פי ממצאי המחקר, גם העטלפים במושבה שקיבלו זריקת פלצבו התקרבו פחות לעטלפים ה"חולים". יש לציין שלאחר יומיים, כאשר תסמיני המחלה החלו להתפוגג, ההתנהגויות החברתיות חזרו לקדמותן.
"סביר להניח שההשפעות שהצגנו במחקר נפוצות גם אצל בעלי חיים רבים אחרים", אומר פרופ' ג'רלד קרטר, מומחה לאבולוציה, אקולוגיה וביולוגיה של אורגניזמים מאוניברסיטת אוהיו סטייט ואחד מהחוקרים.
למנוע התפשטות מחלות
לדברי החוקרים, ממצאי המחקר החדש ממחישים את חשיבותה של אסטרטגיית הריחוק החברתי גם עבור בני האדם, כשהדוגמה הבולטת ביותר היא כמובן המאבק בקורונה. "קיימים מספר גורמים שמקשים עלינו, בפרט כישראלים, להתמודד עם נגיף הקורונה ועם הריחוק החברתי", אומר ד"ר זהר ברנט-יצחקי, חוקר בריאות וסביבה במשרד הבריאות וחבר סגל בפקולטה להנדסה במרכז האקדמי רופין. "ראשית, אופי המחלה הוא חמקמק: לא תמיד ברור מי יחלה בה לאחר חשיפה לחולה מאומת ומי לא. בנוסף, קיים חוסר אמון של הציבור במערכות הציבוריות. מעבר לכך, כולנו מכירים את תרבות ה'סמוך' שקיימת בחברה הישראלית – אנשים שסומכים על מזל ולא תמיד מקפידים על ההנחיות".
"אפשר לומר באופן ברור שהקפדה מלאה על כללי הריחוק החברתי, על היגיינה ועל עטיית מסכות היא פתרון מצוין להתמודדות עם התפשטות המגפה, כי מוכח שהנגיף עובר על ידי מגע בין אנשים", מוסיף ברנט-יצחקי. "בנוסף, ה'ניסוי החברתי' שאליו נכנסנו בשנה האחרונה הדגים ששמירה על ריחוק חברתי רלוונטית גם להתמודדות עם נגיפים נוספים שמועברים בדרכים דומות – כמו השפעת, שבה ראינו ירידה משמעותית בתחלואת החורף".
לדברי ברנט-יצחקי, ייתכן שההתנהגויות שאימצנו בקורונה יעזרו לנו גם במניעת התפשטותן של מחלות אחרות בעתיד. "אחת ההבנות שאליה הגענו במהלך מגפת הקורונה היא שכשאנו חולים עדיף שנישאר בבית", הוא אומר. "בנוסף, למדנו כחברה שגם מהבית אפשר לעבוד. אני מאמין שההרגלים האלה ימשיכו איתנו גם אחרי שהמגפה תחלוף, ויתכן שגם בעתיד נמשיך להקפיד על שימוש במסכות למניעת מחלות, כפי שהיה נהוג במדינות במזרח אסיה גם הרבה לפני משבר הקורונה", הוא מסכם.
