ההנחיה אף קובעת שכחלק משיקולי ההעמדה לדין, יש לבחון אם התאגיד מקדם תרבות ציות לחוק. עבירה המבוצעת במסגרת תאגיד עשויה בנסיבות מסוימות לנבוע מ-כשל נקודתי במנגנוני הפיקוח התאגידיים ובנסיבות חמורות יותר היא עשויה ללמד על כשל נרחב בתרבות הציות וכיבוד הוראות הדין בתאגיד. ככל שהנסיבות מלמדות על כשל נרחב, מתעצם משקלו של האינטרס הציבורי בהעמדת התאגיד לדין.
פרקליט המדינה, המשפטן שי ניצן, פרסם היום הנחיה חדשה שנועדה להתוות את מדיניות 'התביעה' ב'שיקולי העמדה לדין של תאגיד' ובגיבוש עמדתה ביחס ל'דרכי הענישה של תאגידים'.
בהנחיה 1.14 "מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד" נאמר, כי הדין, מכיר בכך שקיימת חשיבות מיוחדת להתייחסות ל-תאגיד כאל ישות עצמאית שניתן להאשימה בפלילים. העמדתם לדין של תאגידים מוצדקת פעמים רבות בשל הצורך בהרתעה ובמניעת הישנותן של עבירות המתבצעות בדרך כלל בסביבה התאגידית, על ידי נושאי משרה של התאגיד.
הטלת אחריות פלילית על תאגידים, מרתיעה ויוצרת תמריצים לתאגיד לפעול לאיתור ומניעה של עבירות המבוצעות במסגרתו ומאפשרת להטיל סנקציות על התאגיד במצבים שבהם הוא הנהנה העיקרי מפירות העבירה שמבוצעת במסגרתו.
בהנחיה הודגש, כי העמדתו לדין של תאגיד אינה פוטרת את נושאי המשרה שביצעו את העבירות בפועל ובדרך כלל יש לוודא, כי לא יתאפשר לאורגן שביצע את העבירה לחמוק מאחריות עקב העמדתו לדין של התאגיד בלבד.
נקודת המוצא, לפי ההנחיה, היא שככל שקיימת תשתית משפטית וראייתית להעמדת תאגיד לדין וקיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין של התאגיד, יש להעמיד לדין. במובן זה אין הבדל בין יחיד לתאגיד.
בהנחיה נקבעה שורה של שיקולים מרכזיים שיש לשקול ביחס להעמדתם של תאגידים לדין, וביניהם; חומרת העבירה ונסיבותיה (מידת הנזק שהעבירות גרמו, טובת ההנאה שהתאגיד הפיק ועוד), מאפייניו של התאגיד החשוד (מידת מרכזיותו במשק, האם הוא מספק שירות לציבור, היקף פעילותו וכו').
מידת הכשל בתרבות הציות לחוק בתאגיד, מידת המעורבות של נושאי משרה בכירים בתאגיד בביצוע העבירה, מידת שיתוף הפעולה של התאגיד עם רשויות האכיפה, וכן שיקולים נוספים.