אזרחי ישראל חשופים באופן קבוע לזיהום אוויר חריג.

בחודש שעבר נסגרו זמנית בתי הספר והאוניברסיטאות בטהראן, בירת איראן, בעקבות רמות מסוכנות של זיהום אוויר בעיר התעשייתית ועמוסת התחבורה. בניו דלהי, בירת הודו, הוכרז לאחרונה מצב חירום רפואי, כשרמת זיהום האוויר הגיעה לערכים שגבוהים פי עשרה לפחות מהרמה הבטוחה. לצערנו, גם כאן בישראל האוויר רחוק מלהיות נקי, והדבר משפיע על כולנו: מחקר חדש חושף שאוכלוסיית המדינה כולה חשופה לרמות זיהום אוויר החורגות מערכי היעד של חוק אוויר נקי, לחלקיקים נשימים (PM₁₀, PM_2.5), ערכים שחריגה מהם מהווה חשש לסיכון או לפגיעה בחיי אדם ושיש לשאוף להשיגם כיעד, אך אינן חורגות מערכי הסביבה – ערכים שחריגה מהם מהווה זיהום אוויר חזק או בלתי סביר.

ההערכות הן שבכל שנה, מעל 2,000 ישראלים מתים כתוצאה מזיהום אוויר. חשיפה כרונית לזיהום אוויר גבוה נקשרה למגוון רחב של נזקים בריאותיים, ביניהם מחלות של דרכי הנשימה, מחלות לב, שבץ, סוגי סרטן שונים, סוכרת, השמנה, אוסטאופורוזיס, מומים מולדים ומוות בטרם עת. בנוסף, על פי ה-OECD, עלויות זיהום האוויר בישראל מגיעות ליותר מ-7 מיליארד דולר בשנה (סכום שכולל את עלות ימי האשפוז, עלות הטיפול הרפואי בחולים, אובדן ימי העבודה למשק ועוד).

במחקר החדש, שנערך על ידי חוקרים מהמשרד להגנת הסביבה וממשרד הבריאות, התמקדו המדענים בהיבט האנושי של זיהום האוויר, וביקשו לגלות אילו חלקים מאוכלוסיית ישראל נחשפים בפועל למזהמים השונים. לשם כך, הם הצליבו נתונים על רמות זיהום האוויר ברחבי המדינה עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על ריכוזי ומאפייני האוכלוסייה ביישובים השונים בישראל.

במחקר נבדקה החשיפה באוכלוסייה לשבעה מזהמי אוויר נפוצים, ביניהם חלקיקים נשימים שקטנים מ-10 ומ-2.5 מיקרון (PM₁₀ ו-PM_2.5, בהתאמה), שניים ממזהמי האוויר הנפוצים והמסוכנים ביותר. חלקיקים אלו נפלטים לאוויר מאגזוזים של כלי רכב וכתוצאה משריפה של דלקים בתחנות כוח, ומסוגלים לחדור בקלות דרך רקמת הריאה עמוק אל תוך רקמות הגוף השונות בשל גודלם הזעיר, אך באזור מדברי כמו שלנו, קיימת גם רמת רקע טבעית שלהם המתגברת בעונות המעבר עם ארועי השרב והרוחות המזרחיות. את רמות המזהמים השונים השוו החוקרים לערכי היעד שמוגדרים בחוק אוויר נקי: "הערכים שחריגה מהם מהווה חשש לסיכון או לפגיעה בחיי אדם, בבריאותם או באיכות חייהם של בני אדם, בנכסים או בסביבה; ולערכי הסביבה שמוגדרים בחוק: "הערכים שחריגה מהם מהווה זיהום אוויר חזק או בלתי סביר, שייקבעו על בסיס ערכי היעד והידע המדעי והטכנולוגי העדכני, ובהתחשב באפשרות המעשית למניעת חריגה מערכי היעד".

רמות גבוהות בתל אביב ובראשון לציון

תוצאות המחקר לא היו מעודדות. "מצאנו שכל האוכלוסייה בישראל חשופה גם ל-PM_2.5וגם ל-PM₁₀ בריכוזים שגבוהים מערכי היעד", אומר ד"ר זהר ברנט-יצחקי מהמחלקה לבריאות הסביבה במשרד הבריאות ומהמרכז האקדמי רופין, שהיה אחד מעורכי המחקר. רמות ה-PM₁₀ שנמדדו במחקר עמדו על 47-34 מיקרוגרם למטר מעוקב של אוויר, בעוד ערך היעד הוא 20 מיקרוגרם למטר מעוקב וערך הסביבה עומד על 50 מיקרוגרם למטר מעוקב. רמות ה-PM_2.5 שנמדדו היו 21-14 מיקרוגרם למטר מעוקב של אוויר, זאת בהשוואה לערך יעד של 10 מיקרוגרם למטר מעוקב וערך סביבה של 25 מיקרוגרם למטר מעוקב.

מלבד הנתונים הארציים המדאיגים, החוקרים מצאו שבמרכז הארץ ובמיוחד בתל אביב ובראשון לציון רמתה של קבוצת מזהמים נוספת, תחמוצות החנקן (NOx), גבוהה מערך היעד. תחמוצות החנקן הן גזים שנוצרים כתוצאה מתהליכי שריפה בטמפרטורות גבוהות (כמו אלה שמתבצעים במנועי מכוניות, במפעלים תעשייתיים ובתחנות כוח), והם מהווים את אחד ממקורות זיהום האוויר הנפוצים והחמורים ביותר כיום. ערכי תחמוצות החנקן שמדדו החוקרים עמדו על 35 מיקרוגרם למטר מעוקב בתל אביב ו-33 בראשון לציון, כשערך היעד הוא 30 מיקרוגרם למטר מעוקב (לא קיים ערך סביבתי שנתי לקבוצת מזהמים זו). בסך הכל, סיכמו החוקרים, כי מעל מיליון וחצי ישראלים באזור תל אביב רבתי ובירושלים חשופים לרמות של תחמוצות חנקן הגבוהות מערכי היעד הקבועים בחוק אוויר נקי.

עוד נמצא במחקר שלמרות התפיסה הרווחת, גם הישובים הכפריים שמרוחקים מהערים הגדולות סובלים מרמות חריגות של זיהום אוויר. מעבר לחלקיקים הנשימים, שנפוצים כאמור בכל הארץ, בשטחים הפתוחים נמצאו הרמות הגבוהות ביותר של אוזון: הגז שמוכר לנו משכבת האוזון בסטרטוספרה (50-10 קילומטר) החיונית לקיום החיים על פני האדמה, שנחשב למזהם אוויר מסוכן כשהוא נמצא נמוך הרבה יותר, קרוב לפני הקרקע. גז זה נוצר כתוצאה מתגובה כימית בין מזהמי אוויר אחרים, והוא מסוגל לנדוד הרחק ממקור הזיהום עם הרוח. רמות האוזון בשטחים הפתוחים היו גבוהות מאלה שנמדדו באזורי מגורים, תעשייה, מוסדות ושטחים ציבוריים. "רמות גבוהות של אוזון נמדדות בגליל העליון, במדבר יהודה, בערבה ובנגב", אומר ברנט-יצחקי.

בנוסף, בדקו החוקרים עד כמה קבוצות גיל שונות חשופות למזהמים. הם מצאו שמבוגרים מעל גיל 65 וקשישים חשופים יותר לרוב מזהמי האוויר שנבדקו מאשר האוכלוסייה הצעירה יותר (כלומר, רבים מהם גרים באזורים מזוהמים יותר). עוד נמצא שתינוקות וילדים בגילאי 14-0 חשופים גם הם לרמות גבוהות יותר של חלק מהמזהמים (בהשוואה לצעירים בגילאי 19-15). נתונים אלה מדאיגים במיוחד נוכח העובדה שקשישים ופעוטות הם האוכלוסיות הפגיעות ביותר לנזקיו הבריאותיים של זיהום האוויר (יחד עם חולי לב-ריאה).

להפחית את פליטות החומרים המזהמים

"כולנו רוצים לצמצם את חשיפת האוכלוסייה למזהמי אוויר", אומר ברנט-יצחקי. "ולשם כך יש לקחת בחשבון גם את ריכוזי המזהמים בסביבה, וגם את גודל ואת הרכב האוכלוסייה, כשאנחנו מתווים מדיניות להרחקת מזהמים או מנסים לנהל פליטות באופן נכון יותר".

מעבר לכך, ברנט-יצחקי מדגיש את חשיבות הטיפול בבעיית זיהום האוויר ובהפחתת הפליטות מהמקורות השונים: אם מהתעשייה, מתחנות הכוח או מכלי התחבורה, למשל על ידי עידוד רכבים מופחתי זיהום (היברידיים או חשמליים), ושימוש באופניים או תח"צ על פני רכב פרטי או על ידי התקנת טכנולוגיות להפחתת פליטות. "לשמחתנו, קיימים חברות ומפעלים שבהם זה כבר התחיל לקרות", הוא מסכם.