שריפות הענק באוסטרליה מאירות שוב את הקשר שבין משבר האקלים לבין אסונות תלויי מזג אוויר. אז מדוע התקשורת מצניעה את הקשר הזה?
רן בן מיכאל – זווית
בית החולים לקואלות בפורט מקארי שבאוסטרליה פנה למימון המונים כדי לגייס תרומות עבור לקוחותיו: מאות חיות נוספות מגיעות אליו עם כוויות והתייבשות בגלל שריפות הענק במדינות ניו סאות' וויילס וקווינסלנד. זהו פרט קטן בתוך אסון אנושי וסביבתי דרמטי אבל ההתייחסות התקשורתית אליו, כך מתברר, לוקה בחסר.
שריפות ענק משתוללות בשנים האחרונות ברחבי העולם – באלסקה, בקליפורניה, בקנדה, ביערות האמזונס, במרכז אפריקה, בכרמל, וכעת במזרח אוסטרליה. הסיבות הנקודתיות לפריצתן משתנות: הצתה מכוונת, טעות אנוש, או קווי חשמל שנפלו, אבל כולן קשורות למשבר האקלים היוצר את התנאים המאפשרים את התפתחותן לשריפות ענק והתפשטותן המהירה, מה שיוצר קושי גדול להתמודד איתן. הקשר בין אש לצורותיה לבין השינוי הסביבתי שגורם המין האנושי הוביל חוקרים לכנות את העידן הנוכחי בשם פִּירוֹקֵן (Pyrocene, תקופת האש).
באוסטרליה, בצורת ממושכת ייבשה את הצמחייה, הובילה למוות של עצים, וכך יצרה את הדלק לשריפות; מיעוט משקעים ארוך-טווח, טמפרטורות גבוהות, רוחות, לחות נמוכה, התייבשות הקרקע וצמצום שטחים לחים (כמו ביצות) אִפשרו לאש להתפשט באופן חסר תקדים ולזרוע הרס רב. סקירה ארוכת שנים מצביעה על כך כי התנאים האופטימליים באוסטרליה (כמו בארה"ב) לִפְרוֹץ השריפות הם ככל הנראה תוצאה של משבר האקלים והם הולכים ונעשים חריפים יותר עם המשך ההתחממות הגלובלית.
שריפות הענק אינן אירוע מקומי או חולף. העשן מהשריפות באוסטרליה עשה את דרכו בתוך כמה ימים לדרום אמריקה. אפילו בצד השני של האוקיאנוס השקט מרחק של כ-10,000 ק"מ ממקור השריפה בצ'ילה וארגנטינה, ריכוז חלקיקי הפחמן החד חמצני באטמוספרה הגיע ל 100-80 חלקיקים למיליארד (ppb), כמעט ברמה המוגדרת כזיהום אוויר. החשיפה הפתאומית לרמות גבוהות של מזהמים, במיוחד חלקיקים נשימים הקטנים מ-2.5 מיקרון (אלפיות המ"מ) PM2.5, אשר מסוגלים לחדור לעומק הריאות ולגרום לעלייה בתחלואה על רקע נשימתי כגון דלקת בסימפונות (ברונכיטיס) ואסתמה ולעליה בסיכון לשבץ איסכמי (הנובע מחסימת כלי דם במוח), בעיקר בקרב אוכלוסיות רגישות כמו קשישים וילדים כאשר חשיפה כרונית ארוכת טווח מקושרת גם לעליה בתחלואה לבבית ואף לתמותה מוקדמת. כשהאש עוברת בשטחים עירוניים היא מותירה אחריה קרקע מזוהמת ברעלנים מהתפרקות החומרים מהם מורכבים המבנים (חומרים פלסטיים, אסבסט ועוד). גם למאבק באש יש מחיר: הכימיקלים מעכבי הבעירה (העשויים בעיקר ממלחי זרחן, בדומה לדשן חקלאי) מסבים נזק לצמחייה ובמיוחד לבעלי חיים אקווטיים, שנשכחים לעיתים כאשר מנסים להציל חיי אדם ואת רכושם.
אמת מטרידה (תלוי את מי)
אפילו שהסיבה (משבר האקלים) והתוצאה (אסון) נדונו בדו"ח של השירות המטאורולוגי הממשלתי האוסטרלי, הציתו השריפות האחרונות ויכוח בין הרשויות שם. נציב הכבאות לשעבר של מדינת ניו סאות' ויילס טען כי הממשל מתעלם מהקשר בין מגמת השינוי לבין התנאים חסרי התקדים להיווצרות השריפות ועוצמתן. לצד קבוצה של ראשי שירותי חירום הוא הזהיר מפני הסכנה עוד לפני פרוץ גל השריפות הנוכחי. גם נציגי השלטון המקומי ביקרו את הממשלה הפדראלית האוסטרלית על מדיניות האקלים שמסכנת את האוכלוסייה.
הממשלה השמרנית מצידה ביטלה את הביקורת כניסיון לפוליטיזציה של אסון הומניטרי, אבל פעולותיה אינן מובילות להקטנת חלקה של אוסטרליה במשבר האקלים. היא תומכת בהמשך פיתוח תעשיית הכרייה בכלל, וכריית הפחם בפרט – אוסטרליה היא יצואנית הפחם הגדולה בעולם – על אף הקשר ההדוק של אלו לפליטות גזי החממה. כמה ימים לפני פרוץ השריפות התחייב ראש הממשלה השמרני להוציא אל מחוץ לחוק התנגדות אקטיביסטית למדיניות זו, שעלתה מדרגה עם ההחלטה לפתוח מכרה פחם חדש שנוי במחלוקת. לדבריו, ניתן לעמוד ביעדי צמצום פליטת גזי החממה מבלי לפגוע בפיתוח הכלכלי של ענף הכריה, אך קביעה גורפת זו אינה עולה בקנה אחד עם המחקר המדעי. היעד האוסטרלי להפחתת פליטות הוא צנוע יחסית וסקר של מכון חשיבה במדינה העלה כי מרבית האוסטרלים חוששים מהשפעות משבר האקלים ומצפים לצעדי מדיניות חדים יותר.
התקשורת אשמה?
סיבה אפשרית לפער העמדות בדיון הציבורי בנוגע לתפקידו של משבר האקלים בשריפות היא הכיסוי התקשורתי. ב-2012 ציפה חוקר בתחום כי שריפות הענק ילבו גם את השיח הציבורי בתחום האקלים; זה לא בדיוק קרה.
ארגון אמריקאי בחן את האזכורים בנושא בסוף אוקטובר השנה, סביב גל השריפות האחרון בקליפורניה: מתוך כלל הדיווחים החדשותיים רק כ-3 אחוזים מאזכרים את משבר האקלים ואלו כוללים גם דיווחי מזג אוויר בשעות הקטנות של הלילה וגם התייחסות שלילית (כמו ברשת פוקס שנוטה לספקנות כלפי משבר האקלים).
זהו שיפור קל לעומת גל החום העולמי של 2018, אז רק אחד מתוך 127 אזכורים ציין את משבר האקלים כגורם משפיע. הדבר נכון גם לגבי אמצעי תקשורת שמכסים היטב את נושא משבר האקלים (למשל ניו יורק טיימס) אך נמנעים מלראות בו גורם הקשור לאירועי קיצון. גם סקירה בקנדה אודות הכיסוי בתקשורת מקומית של נושא היערות, משאב טבע חשוב במדינה, מעלה אף היא כי משבר האקלים לרוב נעדר, ובמיוחד חסר כיסוי של תמונה מורכבת בה מספר משתנים משפיעים יחדיו על מצב עניינים. אבחנה דומה הועלתה גם בהקשר של אוסטרליה ויפן.
אחד ההסברים הוא אולי חוסר היכולת להתבונן באופן ביקורתי במהלך האירוע עצמו. מחקר של השיח התקשורתי בקולורדו, שם התרחשה שריפת ענק הרסנית ב-2012, מצא כי ימי השנה לאירועים היו הזדמנויות לדון בסיבות העומק להיווצרותה ובאמצעי המדיניות למיתון שריפות כאלה. מצד שני, שיח מוגבל בזמן אמת מונע שילוב של צעדי הסתגלות ארוכי טווח בסמוך לאסון.
"סיבות רבות עשויות להסביר את ההתייחסות המוגבלת", אומרת פרופ' אילת ברעם-צברי מהפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, "כך, למשל, ידע או העדרו. חלק מהכותבים והעורכים לא יודעים על הקשר הזה, או מניחים שהקוראים לא יודעים עליו ומעדיפים להימנע מהסברים שנראים מסובכים. תפיסה פוליטית וכלכלית תגרום להתעלמות במודע מהנושא. בנוסף, חלק מהקהילה המדעית אינה מתקשרת היטב את המדע. אנחנו יודעים שיש להנגיש את תוצאות המחקרים בצורה סיפורית, אנושית ובהירה ובכל זאת מעטים עושים זאת. חשוב להעביר מסר של העצמה ותקווה, והנעה לפעולה, ובכל זאת מותירים אנשים עם תחושת חרדה וחוסר אונים. רבים מעדיפים כתיבה אף שהמדיום לא חייב להיות טקסטואלי, ובמיוחד ברשת יש להשתמש בווידאו שהוא אפקטיבי יותר לשם הצגת משבר האקלים ושכנוע בקונצנזוס המדעי סביבו".
התעלמות מההקשר האקלימי
נכון, כמעט בלתי אפשרי לקשר בין אירוע קיצון בודד לבין משבר האקלים ויש יותר מסיבה אחת לכל אירוע, מצד שני למשבר האקלים יש קשר בלתי-מופרך למגמת ההקצנה של האירועים ותכיפותם. ההתעלמות מההקשר האקלימי הגלובלי, גם בכלי תקשורת שמדווחים עליו באופן מפוכח, הופך את משבר האקלים למשהו שמתרחש כל הזמן, אבל כביכול, אין לו השלכות על חיי צרכני התקשורת.
ביקורת מגיעה גם מתוך שדה העיתונות עצמו ומגזין תקשורת מקצועי אף החל לאחרונה בפרויקט לשיפור כיסוי משבר האקלים בתקשורת האמריקאית. אחד המכשולים עליו יש להתגבר הוא שמשבר האקלים הינו מחרב-רייטינג: על פי סקר, הציבור האמריקאי מבקש לקרוא עוד על המשבר אך בפועל קורא אודותיו פחות. בישראל החל כיסוי תקשורתי רחב יותר של משבר האקלים בכלי התקשורת הגדולים רק לאחרונה ויש לו עוד כברת דרך לעשות כנראה.
בשורה התחתונה, משבר האקלים מגדיל את הסיכוי לשריפות ענק ואזורי אקלים ים תיכוני או דומה לו – כמו דרום מזרח אוסטרליה, קליפורניה ואחרים– רגישים במיוחד לתנודות הקיצוניות במזג האוויר. השריפות גם מחריפות את המשבר כי הן משחררות גזי חממה לאטמוספרה ומחסלות צמחייה שקולטת ממנה פחמן דו-חמצני. מעל לכל, הן מותירות אחריהן צלקות רבות, לא רק אצל הקואלות. האם התקשורת תרים את הכפפה?
