בטיחות -כמה ולמה היא כל כך חשובה?

יש לא מעט חוקים ותקנות שנועדו לשמור על בטיחות האנשים במקום העבודה, אז אל תגידו הכל יהיה בסדר אלא דאגו להיות בטוחים.

בהטמעת תרבות הבטיחות חקיקה היא כלי אחד מיני רבים הנדרשים לכך. אך הקניית תרבות זו קשה ומאתגרת אשר קיים מנגנון הגנה האומר "לי זה לא יקרה", והנוהג השלילי הקיים בחברתנו "יהיה בסדר" – הסיכוי והסיכון לתאונת עבודה או פגיעה בבריאות העובד, גדלים באופן משמעותי.

לא סתם  מדינת ישראל  קבעה חוקים ואימצה פקודות אשר מטרתן להגן על בטיחות העובד ובריאותו, חשוב לומר למעבידים ולעובדים שקיימת חובה לשמור על חיי ובריאות העובד בכל מקצוע ובכל תחום. חובה זו לא שוויונית בין המעביד לעובד, עיקר האחריות מוטלת, על כתפיו של המעביד אך גם לעובד קיימת אחריות  היא אך ברמה פחותה.

כיום ישנם עשרות רבות של חוקים ותקנות בתחום הבטיחות כאן מצורפים רק 2 חוקי יסוד אשר יש בהם כדי לסייע בידי כל מי שבטיחות העובד ובריאותו חשובה לו (הרשימה המלאה באתר המוסד לבטיחות ולגיהות).

לדוגמה, בשנת 1954 חוקקה  מדינת ישראל את אחד מחוקי הבסיס בתחום הבטיחות והבריאות בעבודה: חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד – 1954. חוק הבסיס השני בתחום הבטיחות והבריאות בעבודה הינו פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל – 1970

פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), תש"ל – 1970 –

הפקודה ממשיכה ועוסקת במצבי העבודה השונים, לדוגמה פיצול ואיחוד מפעלים, חצרים של המדינה או רשות מקומית אשר כלל הפקודה חלה גם עליהם.

הפקודה קובעת שורה ארוכה של נושאים אשר מטרתם לוודא את בטיחות העובד בריאותו ורווחתו, כך הפקודה עוסקת ב: צפיפות במפעל וקובעת: שעה שנעשית בו עבודה, לא תהיה בו צפיפות במידה העלולה לגרום לפגיעה בבריאותם של העובדים בו. אוורור מספיק בכל חדר עבודה, תאורה מספיקה ונאותה, מידת חום סבירה בכל חדר עבודה טבעית או מלאכותית, מידת חום לעבודה בישיבה בחדר עבודה שבו העבודה בחלק ניכר נעשית בישיבה ואינה דורשת מאמץ גופני ממשי.

בטיחות הגישה והמעבר, הפקודה מגדירה כי יש לנקוט באמצעי גישה בטוחים לכל מקום שאדם צריך לעבוד בו אי-פעם. המעברים בחדרי העבודה ויתר המעברים והמדרגות בבניין יהיו ללא הפרעה של חומרים, חפצים, ציוד או כלים; הגנה מפני נפילה, היה ואדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת-רגל בטוחה, ולפי הצורך – אחיזת-יד בטוחה, יותקנו – ככל שהדבר מעשי במידה סבירה – אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר למדרגות בבניין או משמשות ליציאה מבניין יותקן מעקה של ממש למשען-יד.

כמו כן, קיימים חלקים הטעונים גידור, כגון: מנועים וגנרטורים חשמליים, גנרטורים במחרטה, בכל מנוע, מתקן או ציוד אחר שהם מוצרי המפעל ועוד ועוד. הפקודה עוסקת בתחומים רבים נוספים וחשובים: קיטור, מכונות הרמה, אדים מסוכנים ועוד.

הפקודה מגדירה ומבהירה את מושגים הנדרשים להבנת תחומי האחריות, גבולות האחריות הפיזיים והגיאוגרפים ופעולות עבודה ייחודיות והאופן לביצוען. בין השאר מגדירה הפקודה מהו מפעל – "בדרך כלל הוא חצרים שבהם או בגדרתם או מסביב להם עובדים בני-אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך או חלק של מצרך…"

חלק חשוב בפקודת הבטיחות בעבודה עוסק בחובות העובדים: איסור לעשות במזיד ובלי סיבה סבירה דבר העלול לסכן את עצמו או את זולתו, איסור לפגוע בהתקני בטיחות, חובה להשתמש באמצעים ובהתקני בטיחות שסופקו להבטחת בטיחותו או בריאותו.

חובה היא על כל מעביד להכיר וליישם את האמור בתקנה על כלל היבטיה ולשמור על בטיחות העובדים והמועסקים במקום העבודה..

לצד החוק תוקנו תקנות המבהירות ומסדירות את האופן בו ייושם החוק בנושאים שונים(רשימה חלקית): התקני בטיחות במתקן לחץ, מועדי בדיקות לדודי קיטור מיוחדים, איסור עבודה בחומרים מסרטנים מסוימים, עובדים בחומרי הדברה, עזרה ראשונה במקומות עבודה, ציוד מגן אישי, עבודה בגובה, טרקטורים בחקלאות, עגורני צריח ועוד

חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד – 1954 ותקנותיו –

החוק אשר נחקק בשנת 1954 קובע כי יוקם שירות פיקוח שמתפקידו לפקח על הבטיחות בעבודה (להלן-בטיחות), על הגיהות המקצועית (להלן – גיהות) ועל הרווחה במקומות שבהם עובדים בני-אדם לצרכי עסק או משלח-יד או במקומות המיועדים לכך, ולהדריך באלה את העובדים ואת המעסיקים.

החוק קובע על חובת מינוי ממונה על הבטיחות בכל מקום בו מועסקים 50 עובדים לפחות או אם מתקיימים בו מספר תנאים אחרים.

החוק אף קובע כי המחזיק במקום עבודה יכין תכנית לניהול הבטיחות של מקום העבודה, ויעדכנה כל אימת שהדבר יידרש עקב שינויים במקום העבודה.

החוק מחייב הקמת ועדות בטיחות בכל מפעל שמעסיקים בו לפחות 25 עובדים וועדת-בטיחות תהיה מורכבת מנציגי העובדים ומנציגי המעסיק שווה בשווה.

החוק מחייב גם, בין היתר, את המעביד למסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום ובפרט הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה הוא מועסק, ומידע להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, חומרים ותהליכי עבודה במקום ולוודא שהעובד הבין את הסיכונים ובקיא דיו בנושאי ההדרכה, ולמסור לו גם תמצית בכתב ביום תחילת עבודתו. כמו כן חייב המעסיק לחזור ולקיים הדרכה אחת לשנה.

בנוסף, החוק מחייב את העובד להודיע למעסיק על סיכון במקום העבודה שנתגלה לו ושלא היה ידוע מקודם ולהתייצב לכל הדרכה שהזמנו אותו.

על המעסיק קיימת חובה כלפי ועדת בטיחות והוא נדרש להקל על ועדת בטיחות במילוי תפקידה ולא לפגוע בתנאי עבודתו ובמעמדו בעבודה של חבר ועדת בטיחות בשל פעולותיו כחבר הוועדה, ולא יפטרו בשל כך.

הדרך להשגת ומימוש ערכי החברה היא גם באמצעות הקמת גופים אשר ייעודם ומטרתם לפעול לקידום המודעות והידע בתחום הבטיחות והבריאות התעסוקתית. חוק ארגון הפיקוח על הקמת המוסד לבטיחות ולגיהות שמטרתו לקדם את תנאי הבטיחות בעבודה והגיהות המקצועית על ידי:

• פעולות הסברה.
• עריכת מחקרים ופרסומם.
• סיוע בבחירת נאמני בטיחות ולהקמתן של ועדות בטיחות.
• סיוע לשירות הפיקוח בפעולותיו.
• ייעוץ לשר העבודה בעניינים כלליים הנוגעים לבטיחות ולגיהות.
• המוסד רשאי להעניק תעודת הצטיינות למצטיינים בשטח הדאגה לבטיחות ולגיהות במפעל.
• לצד החוק תוקנו תקנות המבהירות ומסדירות את האופן בו ייושם החוק בנושאים שונים כלהלן (רשימה חלקית): ועדות בטיחות ונאמני בטיחות, ממונים על הבטיחות, מסירת מידע והדרכת עובדים, תכנית לניהול הבטיחות, ניטור סביבתי וניטור ביולוגי של עובדים בגורמים מזיקים ועוד

באדיבות ובעזרת המוסד לבטיחות וגיהות.